פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות באמצעות התת-מודע

לתת-המודע יש פתרונות פשוטים לרוב הבעיות המורכבות.

כמה פעמים קרה לך שנתקלת בבעיה, ו"שברת את הראש", עד שפתאום מצאת את הפתרון הכל-כך פשוט, שמיד שאלת את עצמך "איך לא חשבתי על זה קודם?".

ואיך זה קשור לתת-המודע?

כנראה שהפתרון היה אצלך כל הזמן, בתת-מודע, ומשום מה לא יכולת לראות אותו.

כולנו מכירים את המצבים האלה, וזה קורה לנו יותר מפעם-פעמיים. ולא צריך לנבור בתת-המודע כדי להיזכר בזה…

נתחיל בלברר מה אנחנו מגדירים כ"בעיה".

בעיה מוגדרת במילון כ – "צרה, מצוקה, דאגה, טרדה, סיבוך, פרובלמה, שאלה, קושיה, עניין מסובך"

ואם נתרגם את זה לשפת היומיום שלנו, ונשאל את עצמנו למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על "בעיה", נראה שאנחנו מתכוונים למצב שאנחנו לא רוצים שיישאר כמו שהוא, נוכחי או עתידי וצפוי, ואנחנו רוצים "פתרון" – רעיון, דרך שישנו את הדברים לאיך שאנחנו רוצים את זה.

בגלל שזה מצב שאיננו רוצים בו, אנחנו מזהים אותו כלא-הרמוני לנו, וכל תשומת הלב שלנו נתונה למציאת הפתרון, לשינוי.

כאן תת-המודע שלנו נכנס לפעולה באופן שהרבה פעמים מכשיל,

או לפחות מעכב אותנו ממציאת הפתרון לבעיה.

בגלל שאנחנו לא מרוצים מהמצב, ורוצים לשנות אותו, אנחנו, בלי להיות מודעים לכך, יוצרים ברמה זו אחרת, התנגדות למצב הלא-פתור, ובכך הופכים להיות תלויים בפתרון הבעיה. ברגע שאנחנו תלויים בפתרון  – אנחנו למעשה אוחזים בו, באופן שמונע מאיתנו לאפשר לפתרונות כולם להתגלות בפנינו.

למה זה דומה? לרגע שבו אנחנו מנסים להיזכר בשם של מישהו, ואנחנו "נתקעים" על העניין, ומתעקשים להיזכר, וממש לא מצליחים. ואז, הרבה פעמים מתוך זה שהתייאשנו, אנחנו עוזבים את זה ועוברים הלאה, ופתאום, ולפעמים אפילו תוך שניות – השם קופץ לנו ואנחנו נזכרים בו.

הדבר שאפשר לנו להיזכר בשם, הוא העובדה שהרפנו, שחררנו את הצורך שלנו בכך.

ועוד משהו שמעכב מאיתנו את מציאת הפתרון הוא ההרגשה, בגלל ההתנגדות של התת-מודע שלנו, שהבעיה היא מורכבת, ולכן, מה שיוכל לפתור אותה צריך להיות מורכב בעצמו.

וכאן התת-מודע שלנו שוב לוקח אותנו לסיבובים ארוכים, שמונעים מאיתנו לראות את הדרך הקצרה והפשוטה.

אם ננסה לשחזר את הפתרונות לרוב הבעיות שראינו כמורכבות, נוכל לראות שבד"כ, הם היו פשוטים. לפעמים אפילו פשוטים עד כדי גיחוך.

אז איך בכל זאת נמצא את הפתרונות הפשוטים לבעיות המורכבות?

א.      נזכור שה"מורכבות" לא בהכרח אובייקטיבית, אלא בתפיסה שלנו, וננסה לראות את העניין כפשוט.

ב.      נשחרר מעצמנו את התלות בפתרון – נתחיל בקבלת המצב ("הבעיה") ללא התנגדות, ונמשיך בלומר לעצמנו, שאיננו תלויים בפתרון, כלומר, שהכל בסדר בכל מקרה (חשוב להבין שאין כאן כניעה ופשרה, אלא רק כדי לאפשר לעצמנו להרפות).

ג.       נזכור, שנקודת המבט שלנו היא מוגבלת, ולבטח ישנן ליקום דרכים שאנחנו לא יכולים לראות, וברגע שניפתח להן, ע"י מה שמוצע בסעיפים א, ו-ב, ניתן להם להתגלות בפנינו.

ונזכור – אלוהים (או היקום) לא יצר בעיה שאין לה פתרון!