איך לתת כאשר אין לנו

איך לתת כאשר אין לנו –  ועל הקשר בין נתינה ושפע

אתה רוצה לקבל משהו – תן אותו – מכירים את הביטוי? נשמע לפעמים בלתי אפשרי?

כמה פעמים כבר שמענו את הביטוי – דומה מושך דומה, ובכל זאת, כאשר אנחנו רוצים למשוך משהו, אנחנו מוצאים את עצמנו לא מעט בדפוסים השנים שלנו, אלה שכבר הוכיחו את עצמם כלא מושכים אלינו את הרצוי לנו?

לא מזמן היה לי שיעור בעניין.

נכנסתי למלכודת הזו של – "אין לי לתת".

זה היה מול אדם קרוב אלי, שבימים האחרונים הרגשתי שנתתי לו המון, וכמובן עשיתי את זה בהמון שמחה ואהבה, והרגשתי שלא משנה כמה אני עושה ונותנת, זה לא זוכה בהכרה, ויותר מזה, מופנים אלי כל הזמן חיצים מכאיבים מכיוונו של אותו אדם. הגעתי למצב שזה כבר כמעט שיתק אותי.

ואז הגיעה אלי ההכרה – אני מצפה למשהו מאותו אדם, ולא משנה מה היה קודם – כרגע אני ממש כבר לא נותנת את מה שאני רוצה לקבל!

ברגע שהגעתי להכרה הזו, יכולתי לבחור באחת משתי הדרכים –

הראשונה, להמשיך בכעס ובאכזבה, כי לפי החשבון – נתתי ולא קיבלתי בחזרה.

השנייה, ונחשו איזו מהן מועדפת עלי, היא לתת את מה שאני רוצה. ומה בסה"כ אני רוצה? כמו כולם, בעיקר אהבה. אז מה אם אותו אדם לא הראה לי אהבה בימים האחרונים. כנראה הוא לא במקום שהוא מסוגל לזה כרגע (לפחות לפי תפיסתו, והרי זה מה שהופך את זה למציאות).

אז מה עשיתי? אותו אדם לא נמצא לידי כרגע.

התחברתי אל המרחב האנרגטי שלו, פניתי אל הכעס ותחושת הפגיעה שחוויתי אל אותו אדם,
והפניתי לשם אהבה, שאינה קשורה או מותנית בדבר.
כן, גם את הכעס שלי אני יכולה ורוצה לאהוב.

אבל מעבר לזה, גם אם לא הייתי יודעת איך להתחבר אל המרחב האנרגטי,
יכולתי לחשוב מחשבות אוהבות, חומלות ומעצימות על אותו אדם. לשלוח לו חיוך בליבי.

***********************

התפיסה שלנו ש"אין לנו" אף פעם אינה נכונה.

גם כאשר נראה לנו שאנחנו מרוקנים, חסרי כל כך שאין לנו מספיק בשביל עצמנו, יש לנו משהו שאנחנו יכולים לתת לאחרים. זה יכול להיות חיוך, זו יכולה להיות ברכה שנאמר בקול רם, או אפילו בליבנו, וזה יכול להיות גם הצבעה על השמים היפים, מזג האויר הנעים, או הצחוק המתגלגל של ילד ששמענו לידנו.

לפעמים, גם בעניין הנתינה, מושג ה"Fake it till you make it" (בתרגום חופשי -זייף את זה עד שזה יהיה לאמיתי), רלוונטי. אני זוכרת תקופה שבה הרגשתי שהכל תקוע, ושממש אין לי כלום, ברמת הכסף, האנרגיות, וכמעט כל דבר אחר שרציתי בחיים), וחברה יקרה אמרה לי – תתני! בלי לצפות לתמורה. אני מודה לה עד היום על התזכורת החשובה הזו, שבאותו רגע לא יכולתי לראות בעצמי. התחלתי לתת, כמעט בכוח. ממקום של תחושה שאין לי מה, אבל אני מודעת לחשיבות של הנתינה. התחלתי לעבוד בהתנדבות עם קבוצת אמהות במועדונית רווחה. התכוונתי לעשות סדרה של 10 פגישות. פגשתי קבוצה של נשים מדהימות ועוצמתיות, המפגשים שלנו המשיכו שנה שלמה והניבו תוצאות ושינויים מרחיקי לכת בחייהן, ואני באופן אישי מאד התעצמתי מהמפגש איתן. כמובן, שיחד עם זה גם הנושאים האחרים התחילו להשתחרר ולזרום בחיי.

לסיכום – גם כאשר נדמה שאין לנו – משהו בכל זאת יש ואפשרי לנו לתת, ולא זו בלבד שזה לא ייצור אצלנו חוסר, אלא להפך – זה ימלא, יטעין ויעשיר אותנו.

ניתן באהבה וללא ציפיה לתמורה, והיקום יחזיר לנו בלי למדוד ובלי גבול, כי ככה הוא פועל!